רוויתוש,
ריגשת אותי מאוד בדברייך, שוב ראיתי אותך ילדה חמודה, בחולצת פלנל משובצת, משחקת בחצר הגרוטאות, או יוצאת למאגר לטיול טבע ועוד ועוד. אכן קצר המצע מהכיל את כל אותם סיפורי חוויות ילדות (שלא היו אנתרופוסופיות).
שמחה על כך, שהמאמץ הרב שהושקע על ידינו, ההורים והמחנכים נושא פרי והולך איתך כל השנים. את כותבת על זכרונות של ילדות מאושרת ויש בכך כדי להרגיע מעט. את כותבת, רווית, על חוויות נהדרות שהיו לך בחינוך הקיבוצי, בשעה שכיום את מתנגדת לו. למה?
גם אני מתגעגעת אל אותם ימים שלא ישובו עוד, ימים שהקהילה נקראה קיבוץ, שהקיבוץ נקרא בית ובית המשפחה נקרא חדר. ותוכן המילים הללו היה מלא וגדוש באמונה בצדקת הדרך. נסינו, כולנו כאיש אחד ועשינו לילות כימים כדי למצוא את הנוסחה הנכונה לחיים ראויים מבחינה רעיונית, חינוכית, תרבותית ולאומית. הימים שאת ואני ועוד רבים אחרים מתגעגעים אליהם היו יפים ונכונים לחברה שגידלה את ילדיה בלינה משותפת, שדגלה בחיי שיתוף ושוויון טוטאלי, ועוד.
אני זוכרת את גודל הכאב ואת המציאות שטפחה על פניי, כשחדרי הצעירים, עם שובם מהצבא, נותרו ריקים וחושך כבד שרר בְּמקום, שעשינו את כל שיכולנו, כדי שידלוק בו האור. הבנתי בצער ובאכזבה שהרעיון הנעלה כל-כך בעיניי לא צלח למרות הכל, ואמרתי כי די לי אם הילדים הרבים שאהבתי מאוד יקחו את הערכים שגדלו בתוכם אל כל אשר ילכו. והמשכנו לבנות את חיינו בשמחה ובכאב, בתקווה ובאכזבה. תמורות רבות עברו על כולנו ובתוכן גם על החינוך ברבדים, שתמיד היה נר לרגלינו. השינויים הרבים שנאלצנו לעשות בביתנו הובילו גם לשינוי בצורת החינוך, כי הרי החברה היא שיוצרת את מראה פני הדור הצעיר שלה. מפאת מספרם הקטן של הילדים בכיתות נאלצנו, והיה זה גם בימי ילדותך, לצאת וללמוד בקיבוצים אחרים, "נדדנו", ילדים ומורים לנחשון ולחצור, לבית ניר ולגת ויצאנו נשכרים בסופו של יום; היכרנו חברים חדשים ונוף אחר, למדנו להתמודד גם ללא הגנת הבית.
והנה - - אור בחדרי הצעירים!!! השינוי, עם כל הצער שהוליד, גרם לשמחתנו להתרחבות, לקליטה ולשובם של הבנים הביתה.
הבית השתנה. כבר אינו כפי שהיה בימי ילדותך, מסגרות בתי הילדים השתנו, הקרקע שילדי ביה"ס מתחנכים עליה גם היא אינה אדמת ביתם אך האחראיות לחינוך והערכים שהוא מושתת עליהם – כאז כן עתה. לא תמיד הכל לשביעות רצוננו, אך היסודות הטובים נשארו כשהיו והאתגר לחנך – גדול.
חשבתי לתומי, שמטרותינו משותפות הן וההתרחבות המסיבית של חברים וילדים תגדיל את מספר הילדים בכל גן וגן וכן גם בכיתות, רציתי ששורות חברת הילדים ברבדים שוב תהיינה ארוכות. צר לי על הפיצול שבין הילדים. אני יודעת בבירור שמחנכות בי"ס "האלה" עושות כמיטב יכולתן כדי לשמור על הרוח הקיבוצית שתנשב בין כתליו ולכל אחד מאיתנו אחראיות לכך.
טוב היה להתאחד בשעה זאת ולא להתבדל.
