כפי שכתבו באתר ובדפי הקיבוץ רבים וטובים, קהילת רבדים היא קהילה קטנה. אחד היתרונות החשובים של החיים בקיבוץ ובקהילה קטנה היא הקשרים החברתיים הקרובים שנרקמים בשכבות הגיל השונות: הילדים והמבוגרים.
אני חושבת שאחת הסיבות החשובות שבגללן ילדי כל כך מאושרים פה היא הקשרים החברתיים עם ילדים אחרים מהקיבוץ- קטנים יותר וגדולים יותר. לחינוך המשלים תפקיד חשוב בכך, ורן ואנשי הצוות עושים עבודה מבורכת, שמחברת את הילדים לקהילה, ובינם לבין עצמם.
גם לחינוך הפורמאלי תפקיד מכריע בהקשר הזה. הילדים נקשרים זה לזה כבר בגיל הרך, לכן התהליך שנעשה כעת לאיחוד הגנים הקיבוציים והאנטרופוסופים לקבוצה אחת הוא קריטי לאופי הקהילה פה: האם הילדים יכירו אחד את השני הכרות קרובה ויגדלו יחד, או שיהיה מפוצלים לשתי קבוצות על פי האידיאולוגיה החינוכית של המשפחה.
גם קהילת הורים מתגבשת סביב המסגרת החינוכית. מערכת חינוכית אחת- שתתאים במידת האפשר לצרכים של הילדים והמשפחות לדעתי חשובה מאוד לנו כקהילה- לאיכות חיינו ולתחושה שלנו פה, כקבוצת הורים אחת.
בנוגע לבית הספר- גם פה מהווה המסגרת החינוכית הפורמאלית (ממלכתית או אנטרופוסופית) מוקד לחיבור קהילתי לילדים ולהורים. בגלל תוצאות ההצבעה, שלא יאפשרו את המשך הפעילות של בית הספר פה חשוב, לנסות ולמצוא פתרונות במסגרת בית ספר 'האלה', ולא להרפות למרות תגובת המועצה. הכשר וגג מהמועצה וחיבור לבית הספר 'האלה' יאפשרו המשך חיבור בין הילדים שילמדו בחינוך האנטרופוסופי והקיבוצי- לפחות בהפסקות ובהסעות.
לכן חשוב שאנחנו כהורים ננסה למצוא פיתרון שיאפשר לילדינו להתחנך ביחד. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל מאמינה שזה אפשרי. אני חושבת שחלק מחוויית ההנאה שרווית תארה מהחינוך בקיבוץ נזקפת גם להכרות האישית עם האנשים שחיים פה. אני מקווה שהילדים הצעירים בגנים והילדים שעוד ייוולדו ייהנו מחוויה דומה. חשוב שנמצה את כל האפשרויות שילדינו יהיו חלק מהקהילה, לנסות לגבש אידיאולוגיה חינוכית מתחשבת שתאפשר את זה, ולשכנע בכך את המועצה.
