יש לי הפרעת קשב.
ולמרות זאת חוויית ביה"ס היסודי שלי הייתה חוויה מדהימה! אינני יודעת אם ישנם עוד הרבה אנשים בעולם, שעברו את התקופה הזו שיכולים לומר שהיו כל כך מחוברים לעצמם, לקבוצתם ולקהילה שבה הם חיים. לא יספיק המקום באתר רבדים להכיל את כל הזכרונות מאותה תקופה, אך בכמה מהם ארצה לשתף.
בבית הספר היסודי שלנו לא ידענו שאנחנו לומדים בבי"ס. מבחינתנו היה זה המשך ישיר לחיי הקבוצה שהיו בגן הילדים, רק שעכשיו קראו לזה כיתה. בכיתה המשיכו להתייחס אלינו הילדים כאל פרטים שונים וניסו לתת לכל אחד ואחת מאיתנו את מה שהיה צריך על מנת שנתקדם. המורים שלנו היו בתיה פילץ, עיינה דגן, אתי בוסקיס(למי שזוכר), מאג'ד הנגר, סמדר גליקרמן, חנה פ' ועוד אנשים מהקהילה. קראנו להם בשמם הפרטי, ידענו היכן הם גרים ומי המשפחה שלהם. עד היום אני יכולה להתייעץ עם עיינה ובתיה - מורותיי לחיים.
למדנו למידה חווייתית: בנינו מקרטון ומחימר את חומות יריחו, אימצנו גוזל של דרורים שאיבד את הוריו, גידלנו את שמנצ'יק הכלב, יצאנו בארבע בבוקר עם עיינה לבדוק אילו ציפורים מתעוררות ראשונות ואח"כ הלכנו לגיוס בשסק, טיילנו טיולי בוץ, שבלע לנו את המגפיים וחזרנו עם גרביים בלבד! בהפסקות הייתה לנו ממלכה משלנו על המקלט, במגרש הקטן ובדשא בין הכיתות שם היה נדמה כי הזמן עומד מלכת. בנושא "אזורנו" הלכנו ברגל לגדרה, וכשירד שלג בירושלים בוטלו כל הלימודים בלי הודעה מראש וכל חברת הילדים עלתה על אוטובוס וקדימה לשלג....
בימים האלו לא הייתה חשיבות להפרעת הקשב שלי. בימים האלו ידעתי שאני שווה לכל בני כיתתי, כי אף אחד לא מדד אותי פעמיים בשבוע והציב אותי בטבלאות הישגים. בימים האלו לא הרגשנו שאנחנו לומדים, הרגשנו שאנחנו חיים!
בזכות אותה ילדות בחרנו בבגרותנו לחזור ולגדל כאן את ילדינו.
קיווינו שנוכל לתת להם, ולו לפרק זמן מוקצב מראש, חוויה דומה לזו. קיווינו, שאת ההתמודדויות, השמורות ללמידה בבי"ס רגיל , נוכל לדחות לשלב יותר בשל. קיווינו, שאת החלומות, שאתם לימדתם אותנו להגשים, נוכל להגשים כאן!
אז הקמנו גנים ובית ספר, העזנו והזענו, חלמנו והגשמנו, נתנו את ימינו, לילותינו, את הלב והנשמה.
ואז גילינו שלחלומנו אין שותפים בקהילה שלנו ושאיננו יכולים להמשיך ולהגשים אותו פה.
על חלומנו לא נוותר, רק נגשים אותו במקום אחר.
את ילדיי אמשיך לגדל ולחנך לפי אמונתי ודרכי, ואצור בשבילם את המקום בו לא תהיה חשיבות להפרעות קשב, מקום בו לומדים איך להגשים חלומות.
בית ספר מעיין
מאוד מרגש, אסור להפסיק לחלום, כל חלום בסופו של דבר מתגשם.